כנס עולמות 2016

קרברו

מאת: בועז מואב

במרכז העיר קרברו, ניצבה בגאון האוניברסיטה הגדולה של מדינת אוקלידה. ליתר דיוק, הייתה זו העיר קרברו, שנבנתה לה מסביב לאוניברסיטה. בעת הקמת המוסד, ניצלו אנשים רבים את ההזדמנות הקורצת ורכשו קרקעות סביבה, מתוך הידיעה שאין כמו סטודנט צעיר ומיואש בכדי להרוויח כסף. הוקמו בתי מגורים, מסבאות, בתי קפה ואפילו אולם ספורט. כל תושבי קרברו היו שייכים בדרך זו או אחרת לאוניברסיטת קרברו. אחד מאותם תושבים היה אוקי(ooki), סטודנט לפסיכולוגיה השואף להיות מגיסטר, שבדיוק חיפש את הנושא לתזה שלו. אוקי תמיד ידע שיום אחד הוא יהיה פסיכיאטר. כבר מילדותו, תמיד רצה לדעת מה עובר בראשם של אנשים אחרים. לדעתו, יכול היה לעזור לכל אחד מהם להפיק מעצמו יותר, לו רק היו מקשיבים לו ומנצלים את תכונותיהם בהתאם.

היה זה יום אביבי קריר ואוקי החליט שעליו לנצל זאת לטיול ביער שמחוץ לעיר. כאשר הסתכל לאחור, ראה שוב את הבניין האפור המרשים שבלט לעין מכל מקום באזור. הוא שוב הרגיש סיפוק אישי מהעובדה שהוא כאן, מגשים את חלומו. הרגשה זו הייתה שבה אליו מידי מספר שבועות ומלאה אותו במוטיבציה.

אוקי ישב על הספסל הקבוע שלו, על מסלול הטיול המקיף את האגם ביער וחשב. הוא פתח את העיתון, בו הכריזו על השליט החדש של אוקלידה, אשר סחף אחריו את ההמונים להמשילו לשליט. אוקי לא אהב את השליט, אשר לדעתו יחזיר את המדינה לתקופות חשוכות, אך יותר עמוקה מתחושת התיעוב, קוננה בו תחושת הפליאה. איך אותו אדם הגיח מן המסתורין ובין רגע הפך לכה אהוב. הוא החל לכתוב במחברתו רשמים ראשוניים על השליט החדש, תוך קריאת הכתבה והנתונים. הוא ניסה להיזכר בנאומו של השליט, אשר ביקר בקרברו לפני מספר חודשים, בעיצומו של מסע הבחירות האוקלידי לשלטון, כאשר התחרה בשליט הקודם על השלטון במדינה.

שליט אוקלידה החדש אינו היה האדם הראשון שסיקרן את אוקי. כבר יותר משנתיים שהוא מתפעל מאותם אנשים שהגיחו כך מאפלת האנונימיות אל תפקידים בכירים בכלכלה, בשלטון, בחינוך ובעוד תחומים רבים. אוקי למד עליהם הרבה, אך לא הצליח למצוא את ההבדל בינם לבין שאר האנשים המצליחים, אותם גברים ונשים שצמחו לאט ובהתמדה אל תפקידם הנחשק. לעיתים התחבט אוקי במחשבות, האם גם הוא יגיע יום אחד לתפקיד סמכותי ובעל חשיבות מדינית או אפילו עולמית. אך אוקי אהב את מה שהוא עושה, הוא לא שאף להכרה. האנונימיות סיפקה לו את השקט להמשיך לחקור ולהבין את האדם כפי שתמיד רצה.

לצערו של אוקי, כל זה השתנה ברגע.

"אני אחכה לך עוד הרבה?" נשמע קול שהוציא את אוקי ממסלולו בנבכי מוחו.

אוקי התאפס על עצמו מהר והסתכל ימינה, שם גילה בחורה צעירה יושבת לידו ומעיפה מבט במחברתו.

"היי, מה?" אוקי סינן בבהלה, מיהר לקחת את המחברת מידיה, לסגור את חפציו ולהניח אותם לידו. לאחר מכן הוסיף "זאת חוצפה שתדעי לך, אפילו עבירה על החוק. לקחת לאנשים מרכושם הפרטי? מי את?"

"שמי פרוגרולדה, אבל אתה יכול לקרוא לי פרי" היא אמרה. "ואתה קבעת איתי כאן. הצעת לי עבודת מחקר משותפת. שמך הוא אוקי נכון?"

"הו, כן, אני שמח שהגעת. לעיתים אני נוהג לצלול למחשבות ולשכוח מה הצעד הבא בחיי, מצטער" אמר אוקי, אך מיד הוסיף בכעס "אבל מי נתן לך רשות להציץ ברישומים שלי? את בדרך כלל נוהגת לפלוש לאנשים למרחב האישי שלהם בזמן שהם לא שמים לב?"

"מעניין שאתה מעלה את זה. כן. זאת העבודה שלי למען האמת. אבל זה לא כמו שאתה מצייר בראשך כרגע. אני בדרכי להשלים דוקטורט במדעי המוח. וכן, במהלך הניסויים שלי אני נוהגת לפלוש למרחב הכי אישי של כל אדם- המוח שלו, מבלי שהוא מודע לכך. תתפלא כמה מידע אפשר להשיג כך. לומדים להכיר את האמת של כל נבדק לעומקה, כפי שלעיתים אותו נבדק לא מכיר בעצמו." היא ענתה לאוקי באריכות.

בזמן שסיפרה, אוקי בחן אותה. היא הייתה נמוכה יחסית, שערה היה בהיר ועיניה חומות ונוקבות. היו לה פנים צעירות, על אף שכנראה הייתה בערך בגילו. היא לבשה חולצה קצרה, עליה תפור הסמל של קבוצת המוזיקאים האהובה עליו, "מחזה המשאלות", אשר באה פעם בשנה להופיע בפאב המרכזי של קרברו. היא זכתה בנקודת זכות אצלו בשם כך. אולי אפילו בשתיים.

"אני יודע מי את ומה את עושה, לא קיבלת את ההצעה שלי למחקר משותף במקרה. רוצה לשמוע על ההצעה בפירוט?"

"אולי אין צורך. בוא נראה אם הבנתי נכון. אתה שואל את עצמך הרבה פעמים איך מלך אוקלידה השיג במהירות כה מרשימה את המלכות. ראיתי את זה רשום במחברתך מספר פעמים. והוא רק דוגמה אחת. ישנם אנשים רבים שמפתיעים אותך ועדיין לא מצאת הסבר מתאים להישגיהם. חקרת את חייהם לעומק ולא מצאת שום דמיון. כל אחד הגיח לו ממציאות שונה, עבר ילדות שונה, עם משפחה שונה. הם למדו בבתי ספר שונים, חלקם התקדמו ללימודים אקדמים וחלקם לא. בקיצור, אתה במבוי סתום. מבחינה פסיכולוגית, אתה לא מצליח לקשר ביניהם."

אוקי לא הגיב. הוא היה בהלם. היא הסיקה הרבה מהכתבים שלו. הרבה מידי. היא הייתה חכמה. הוא אהב את זה. היא הבינה את כל מה שהבין מבלי שהיה צריך להסביר לה. הוא שמח. מעולם לא היה לו את הקשב והסבלנות להסביר לאנשים מה עומד מאחורי המסקנות שלו. הוא קיווה שיבינו, שיבחרו ליישם, אך אם לא כך – זאת כבר החלטה שלהם ואין הוא הולך להשקיע מאמצים בשינוי המצב.

"לא ציפית לזה, אה?" פרי שאלה בחיוך.

"לא אשקר, אני לא רגיל לכזאת תגובה מהמחקרים שביצעתי. את צודקת בכל מה שתיארת. ועם זאת, עד היום כאשר יצרתי קשר עם מספר מדעני מוח אחרים מהפקולטה, לא הצלחתי לשכנע אותם שנוכל למצוא הבדל משמעותי בסריקת מוחם של ה'מיוחדים', לעומת מוחם של אחרים" אמר לה אוקי, בארשת פנים בוחנת.

"באמת? זה טיפשי ולא סביר שהם יגידו דבר כזה. בכל מקרה, אני רוצה להשתתף במחקר וכבר הספקתי לחשוב איך נוכל להתחיל אותו, אם תסכים להצעה. עקבת אחרי אנשים רבים במהלך המחקר שלך. אני בטוחה שכמה מהאנשים החשודים כ'מיוחדים' נמצאים קרוב אלינו בסביבת קרברו. אני אפגוש אותך בעוד שבוע במשרד שלך, אתה תדאג להביא אנשים רלוונטיים לבדיקות שלנו ואנחנו נגלה את הסוד." היא אמרה ועיניה ברקו. אוקי ראה את זה ושמח. זה קורה. המחקר ייצא לדרך וזה מרגש.

"זה נשמע מעולה. שבוע. אני אשיג לנו נבדקים"

וכך הם נפרדו, בלחיצת יד.

שבוע עבר ואוקי הצליח למצוא חמישה אנשים, אשר לדעתו מתנהגים באופן מספיק שונה משאר האוכלוסיה. כולם חיים בעיר קרברו עצמה. אחד הוא יו"ר אגודת הסטודנטים, שניים מנהלים יחדיו את הפאב המצליח בעיר, אחר מנהל את דוכן האוכל האהוב ביותר והאחרון? טוב, האחרון הוא מטיאס והוא מוכר בכל קרברו. הוא האיש הזה שקיים בכל עיר. אף אחד לא יודע מה עיסוקו, אבל הוא תמיד שם בכל רגע מרכזי, אהוב על כולם, מלא סיפורים מעניינים מהעולם הגדול ובעל קשב רב לכל דורש. כזה היה מטיאס ואוקי לא חיבב אותו. לדעתו, כל אדם שאף אחד לא מוצא בו פגם, הוא חשוד. ולכן שמח כשהסכים לבוא לבדיקה שהתכוון לערוך. אולי סוף סוף יוכל למצוא את הפגם.

מובן שאוקי לא לקח סיכונים מיותרים. כל החמישה הגיעו לחדרו של אוקי באוניברסיטה, כאשר הם יודעים שעליהם לבלוע מספר כדורים ולאחר מכן לספר על תחושותיהם. ניסוי מסוג זה התרחש באוניברסיטה מידי יום ביומו. שעה לאחר שפגש בחמישה, הם כבר היו מוטלים על המיטות בחדר הטיפולים.

אוקי המתין עוד זמן מה ואז היא הגיעה. פרי עמדה בכניסה לחדר וחייכה למראה האנשים הרדומים.

לאחר שחוברו כל החמישה למכשירי המדידה של פרי, היא ניגשה למחשב האישי שלה והחלה לעבד את הנתונים. אוקי בהה במסך במשך מספר דקות ללא ניע. הוא תהה על פשר הפיקסלים אשר מילאו להם את המסך לכל אורכו בשני צבעים. לבסוף החליט לפצות את פיו.

"מה אני רואה כאן?"

"למעשה, כאן מדובר בגלי מוח של המטופל הראשון שלנו, יו"ר אגודת הסטודנטים. הריבועים האלו מייצגים ביטים. את גלי המוח ניתן בסופו של דבר להמיר לביטים, ממש כמו שהטלפון הסלולארי שלך יכול לפענח את המידע שעובר באוויר ולהשמיע לך צליל באוזן בהתאם. הבעיה היא להצליח לקרוא את הביטים בצורה הגיונית, כך שנוכל לפענח את השידור ששידר באותו רגע חלק מסויים במוח. טלפון סלולארי יודע מה השידור שהוא מקבל אמור להיות, וכמוהו גם גוף האדם יודע מה המוח משדר אליו. אני לעומת זאת, לא יודעת מה המוח משדר ועליי לפענח זאת לבד."

"אני חייב להגיד שהתרשמתי. לאיזו רמת הבנה את כבר מגיעה?"

"תיאורטית, אני יכולה היום לשדר רצף מסוים של ביטים, מומרים לגלי מוח, ולהשפיע על התהליכים הקורים בו כראות עיני. נניח, סביר שאוכל ליצור סיוט במוחו של אחד הנבדקים, אך מעולם לא ניסיתי את זה. מדובר במשחק עם חיי אדם, איני מוכנה לכך. הנושא צריך להישאר תיאורטי."

"וואו! אז עם הידע הזה את עכשיו תנסי להשוות את הפקודות שהמוח של כל אחד מחמשת הנבדקים שלנו משדר, במטרה למצוא אנומליה ברורה מספיק?". תוך כדי שדיבר, חשב אוקי לעצמו שכבר הרבה זמן הוא לא הרגיש כל כך חי. האדרנלין זרם בכל גופו.

פרי הנהנה. היא הייתה שרויה עמוק בתוך מסך המחשב שלה ואוקי לא רצה להפריע לה. הוא הפך מסוקרן כל כך, שהיה חייב לתת לה לחפש תוצאות.

לאחר שהמשיכה לבדוק את הגלים במוחם של חמשת הנבדקים, תוך פליטת אנחות הפתעה רבות, היא פנתה שוב אל אוקי.
"אחסוך ממך סיפורים ואתמקד בתוצאות. או שיש לנו בינגו, או שיותר סביר, מכשיר מקולקל. מטיאס."

אוקי חייך. הוא לא הופתע. הוא ידע טוב מאוד מדוע בחר בו. "המשיכי. צאי מנקודת הנחה שהשגיאה הגיונית והמכשיר תקין. הוא בחור מוזר מאוד. מעולם לא אהבתי אותו." הוא אמר לפרי

"אני לא כל כך יודעת להסביר את זה. נראה שהגלים שהוא משדר שונים מכל גל אחר בתכולתם, אך אפילו מפתיעה יותר העובדה שמדובר בגלים שמסוגלים להשפיע גם על הסביבה. אני לא בטוחה…"

"רגע, את רוצה להגיד לי ש…?" אוקי קטע אותה

"אני לא רוצה להגיד כלום. כמדענית, אני פשוט לא מסוגלת לתת הגדרה לדבר הזה. זאת תופעה חסרת תיעוד. היא סותרת כל דבר שהיה ידוע על בני אדם עד כה. אני לא מסוגלת לאשר לך שמדובר בתוצאה אמיתית. זאת חייבת להיות טעות מדידה, באג במכונה. איך אני אסביר לך כמה התוצאה הזאת לא סבירה? תאר לעצמך שברגע מסוים של מאמץ מוחי, הוא יוכל לשדר לך פקודה מהמוח שלו אל הגוף שלך. איך אתה היית קורא לזה?"

"קסם" אמר אוקי והיה נשמע המום. הוא הרגיש את הרגע הזה עמוק בתוך גופו. זה הרגע שבו החיים שלו התחלקו ללפני ואחרי. אוקי תמיד אהב לנתח אנשים אחרים ולמצוא את הרגע הזה בחיים שהם מגדירים בתור השינוי הגדול ביותר שלהם. ואחרי כל כך הרבה מחקרים, אוקי ידע להרגיש שעכשיו זה אחד מאותם רגעים.

פרי החלה לאבד שליטה על הגוף שלה. היא הרגישה שהוא פועל בניגוד לרצונה וניסתה לצעוק. היא הספיקה לראות את העיניים של מטיאס נפתחות ואז איבדה את ההכרה.

אוקי התעשת על עצמו במהירות ותפס אותה. הוא ניסה לייצב אותה, אך לבסוף איבד גם הוא את השליטה על רגליו והתרסק על הרצפה, עם פרי בידיו.

היא נשענה עליו, הוא נשען על הקיר ושניהם הרגישו את העולם קורס תחתיהם.

 

אוקי פקח את עיניו. אף אחד מהמטופלים כבר לא היה שם. פרי שכבה על הרצפה לידו, ישנה. אוקי נעמד ומצא על השולחן פתק ובו רשום:

מי כמוני יודע כמה העולם מוזר
טעמו של הגלוי מחביא את הנסתר
ישנו אירוע שאין כמותו בעבר
אם תעזבו הכל, לא יקרה דבר
סביבכם רק ההווה, אני זה המחר.

הוא קרא את הפתק שוב ושוב. הוא מיד הבין שנכנס למערבולת. הוא תהה מה יקרה כעת. למזלו, פרי בדיוק התעוררה ולא השאירה אותו לחשוב על כך לבדו. היא הייתה הראשונה לדבר לאחר שקראה את המכתב.

"אתה צריך להגיד לי עכשיו 'זה מסוכן מידי, בואי נעזוב הכל' ואני אגיד לך 'אתה צודק, אבל עלינו פה על משהו כל כך מיוחד וחשוב' ואתה תגיד לי משהו דביק בסגנון 'אני לא רוצה להעמיד אותך בסכנה, תעזבי את זה, בואי נשכח שכל זה קרה' ואני אגיד לך 'אתה כזה מקסים, בוא נברח יחדיו' ונחיה לנו באושר ועושר עד עצם היום הזה. אבל ברור לך שכל זה לא הולך לקרות. אתה לא מקסים מספיק ואני בטח לא הולכת לוותר על התגלית הזאת. גם כך נראה שיהרגו אותנו במוקדם או במאוחר. הרי אנחנו יודעים יותר מידי. למען האמת, אני לא מצליחה להבין איך אנחנו עדיין בחיים ברגע זה."
"באמת חשבת שאני אגיד את זה?" שאל אוקי.

"אני לא יודעת. ככה זה בדרך כלל בספרים כשמגיעים לסיטואציה כזו, לא?"

"אבל לא מדובר בספר ואני לא מתכנן להגיד דבר כזה."

"ממש משפטים של גיבור. בטוח שלא לקחת את זה מאיזה ספר?"

"לא" אמר אוקי בנימה נעלבת. "ואני לא חושב שאני גיבור. מה אם בכלל מטיאס הגיבור ואנחנו הנבלים?"

"אנחנו לא יכולים להיות הנבלים, אל תהיה מגוחך. לא ביצענו שום דבר רע, הכול נעשה למען מטרות טובות. למען המדע."

"ואיך הוא מרגיש? לרגע הוא חשב שהחיים שלו ממשיכים במסלול אחד וברגע הבא הוא התעורר על שולחן ניתוחים, כששני אנשים משחקים לו עם גלי המוח על מסך מחשב. עדיין בטוחה שאנחנו הגיבורים בסיפור הזה? אנחנו מדענים מרושעים שמתכננים להשתלט על העולם מבחינתו."

"אתה כזה פסיכיאטר. ישר מנסה להבין איך הנבל מרגיש." היא אמרה, ומיד הוסיפה "אבל תעזוב את זה, אתה סוטה מהעיקר. מה קרה פה? איך אנחנו חיים אחרי כל זה?"

"הדבר האחרון שאני זוכר הוא אותך מתעלפת מההלם…" החל אוקי להגיד

"לא התעלפתי 'מ-ה-ה-ל-ם'!" היא קטעה אותו בנימה נעלבת. "איבדתי שליטה על הגוף שלי"

"אני מאמין לך, לא התכוונתי לפגוע. זה פשוט היה הדבר ההגיוני"

"אל תתנצל, אתה מחמיר את המצב." הפסיקה אותו פרי והמשיכה בדיבורה "אני נשבעת לך שהוא עשה משהו, מטיאס. הקוסם. אמרתי קוסם? אני אומרת דבר אחד וחושבת דבר אחר. לאן הכנסנו את עצמנו?"

"קראתי על קוסמים בסיפורים, מעולם לא האמנתי שהם יכולים להיות קיימים באמת. קסם? איך אפשר להאמין בזה?"

"אני לא מאמינה בזה. אני שומעת את אבל העובדות מדברות בעד עצמן. יש בידינו תגלית שתשנה את העולם. קסם או לא, יש לפחות אדם אחד שיודע לשלוט במוחם של אחרים. אנחנו חייבים להפיץ את זה. ועדיף לפני שיהיה מאוחר מידי"

"רק רגע, עצרי הכול. ככל שאני מעכל יותר טוב את אירועי השעות האחרונות, זה הופך ברור יותר. תחשבי על זה, זה מובן מאליו. מטיאס הוא לא 'המיוחד' הרגיל. כלומר, קוסם. כל חיי אני מנסה למצוא את הפתרון לחידה שלי, מה מייחד את אותם 'מיוחדים' ועכשיו הכל מסתדר. ואין לי ספק שבתקשורת ובכל מקום אחר מסתובבים עוד קוסמים כמוהו, עוד 'מיוחדים', חבויים מעיני האנשים הפשוטים. והרי זה הגיוני, כי יש להם סיבה טובה. העם לא יקבל אותם בהבנה. הוא יפחד. להערכתי יתבצע טבח שלא נראה כמותו. וכנראה שגם הם יודעים את זה. אסור לנו לצאת עם זה לתקשורת!"

"יש לך תוכנית אחרת?" היא שאלה.

אוקי לא ענה. הוא התיישב על כיסא פנוי והשתררה שתיקה במשך מספר דקות.

"חייבים להיפטר ממטיאס. דבר ראשון." אוקי הפר את הדממה ראשון.

"להיפטר ממנו? אוקי, על מה אתה מדבר?" פרי שאלה בפליאה

"כן. זאת הדרך היחידה שלנו להישאר בחיים. הקוסמים יעלו עלינו במוקדם או במאוחר. וחוץ מזה, יש לנו הזדמנות"

"אוקי, חכה רגע ותקשיב לעצמך. אנחנו לא רוצחים. יש אנשים שיכולים לעצור את מטיאס וקוראים להם המשטרה. זה לא התפקיד שלך. אתה בסה"כ סטודנט" פרי אמרה ותפסה את אוקי בשתי ידיה, תוך ניסיון לנער אותו.

"לא, באמת. תקשיבי לי. הסתכלתי שוב על השיר. שימי לב שמדובר באקרוסטיכון. מטיאס משחק איתנו משחקים ולכן אני לא מפחד כרגע, כל עוד לא נעשה צעד פזיז. הוא לא יהרוג אותנו בינתיים וגם לא ידווח עלינו לקוסמים האחרים. לדעתי, הוא אפילו חיכה ופילל לרגע הזה שמישהו יגלה את הסוד. הוא חיכה לשינוי ועכשיו כשקרה השינוי, הוא לא רוצה לוותר עליו כל כך מהר. נהיה לו מעניין ואנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות כדי לתפוס אותו כשהוא שאנן"

"רגע, אני חייבת להבין. אתה באמת לא מפחד ממנו? הוא על אנושי. על מי אתה חושב שאתה עובד?" אמרה פרי, שכבר נראתה מודאגת מאוד מהשינוי שעבר על אוקי. היא הרגישה שמאז סוף הניסוי, הוא השתנה. הוא נהיה אגרסיבי. מכיוון שהיכרותה עם אוקי הייתה קצרה מאוד, עלתה במוחה התהייה האם מדובר בתופעה סכיזופרנית ואוקי צריך למצוא את תרופותיו, אך פחדה להעלות את הרעיון, כדי שאוקי לא ייעלב.

"הוא כן מפחיד, אבל הוא עדיין רק אחד" אוקי אמר תוך כדי שהוא תופס את ידיה של פרי וממשיך. "ביחד אנחנו יכולים לעצור אותו. אני רוצה להאמין שהוא יהיר ואנחנו חכמים. אם לא נצא מנקודת ההנחה הזאת, נפסיד מראש. זאת האופציה היחידה שאני רואה."

"אני עדיין חושבת שעדיף לנו לפנות לעוד אנשים. אנחנו אנשי אקדמיה. אני מדענית. כשאני מגלה תגלית בסדר גודל כזה, אני מרגישה צורך לדווח עליה בכל דרך אפשרית. לא לצאת לקרב" היא אמרה והשתחררה מאחיזת ידיו. פרי החלה להתרחק ואז הסתובבה חזרה לכיוונו של אוקי. "רגע אחד, כשאתה אומר לעצור אותו, מה אתה מתכנן?" אמרה פרי ומבט של פחד החל לעלות על פניה.

"למצוא דרך להגיע אליו בלי שהכוח שלו יסכן אותנו."

"עם זה אני יכולה לעבוד. אבל קודם כל, שיהיה ברור, אתה מבטיח לי שאנחנו רק מנטרלים את היכולת שלו ומשאירים את עבודת המשטרה לידי המוסמכים בכך."

"את צודקת. נסחפתי. את אומרת שיש לך דרך לנטרל את היכולת?" הוא אמר, רגוע יותר.

"לא. אבל יש לך מזל שאתה מדבר עם המומחית הגדולה ביותר בתחום" אמרה פרי בהתנשאות חביבה וחייכנית. היא שמחה שאוקי נרגע.

"לרגע לא חשבתי אחרת. יש סיבה טובה שנפגשנו מלכתחילה" הגיב אוקי. הוא התרגש וראו זאת עליו.

"אני אמצא פיתרון. האתגר המדעי פה הוא הסיפור הגדול. לנצח את הקסם בעזרת המדע. אני כבר רואה את המאמר" היא אמרה בעיניים בורקות ואוקי חייך. הוא ידע שהיא תצליח.

פרי שמחה. היא הצליחה לשכנע את אוקי שלא ינהג בחיפזון וגם קיבלה על עצמה את אחד האתגרים היותר מעניינים. היא רצתה לנצח את הקסם. בזה לא היה לה ספק.

 

וכך עברו ימים רבים בהם פרי לא יצאה מהמעבדה ואוקי בילה את ימיו ברחבי קרברו. הוא ישב במקומות הומי אדם והתבונן סביבו. העיר התנהלה כרגיל. מטיאס היה שם תמיד, בכל אירוע, מוקד תשומת הלב. אוקי קיווה שמטיאס לא יבחין בו, או לפחות יבחר להתעלם.

ברוב הזמן, היה שקוע אוקי במחשבות. הוא שאל את עצמו על הקוסמים. הוא היה איתן בדעתו – השליט החדש קוסם גם כן. אין הסבר אחר. וכמוהו רבים. תמיד קרא להם 'המיוחדים' ולא ידע להצביע על הנקודה ועכשיו, בזכות פרי, המסע שלו הושלם. הבעיה הייתה שהשאיפה להסביר את התופעה עיוורה אותו וכעת הוא בנקודת אל-חזור. הוא החל להחליק במדרון וכעת לנגד עיניו הוא רואה 2 דרכים, הראשונה מתונה ואיטית והשנייה ירידה חדה ומהירה. אם יבחר בראשונה, סיכוייו לשרוד גבוהים יותר, גם אם ההישרדות אינה מובטחת. אך אם יבחר להתעמת עם הבעיה ברגע זה, הוא יחליק במדרון המסוכן וייצא ממנו מהר. השאלה היחידה היא האם הוא ייצא ממנו בחיים. אבל אוקי לא סמך על המדרון המתון. הוא ידע שעליו לפעול מהר ולא לתת למזל לשחק לו בתוצאות. הוא הטה במחשבותיו את המגלשיים שלו אל המורד התלול והחל לגלוש.

 

באחד הערבים, נכנס אוקי למעבדה ופרי מיד פנתה אליו בהתרגשות. "אתה הולך לאהוב את זה"

עננת החששות שאפפה את אוקי התפוגגה לה. "נו? אני מתרגש"

"אז המוח של מטיאס מסוגל לשדר אותות לכיווננו, כדי לשלוט בנו, נכון?" פרי שאלה ואוקי הנהן. "לכן פיתחתי לנו שבב לחגורה, שמשדר בעוצמה חזקה בדיוק בתדר של השידורים מהמוח של מטיאס. התוצאה היא שלא נקבל את השידורים שלו והוא לא יוכל להשפיע עלינו. דמיין את עצמך שומע ברדיו שיר של 'מחזה המשאלות' ולפתע מתפרץ שידור פיראטי ואינך שומע יותר את השיר. דמיין את מטיאס מרגיש בדיוק אותו הדבר לגבי היכולת שלו."

"זה מטורף!" אמר אוקי וקפץ עליה בחיבוק גדול. כשעזב אותה, שאל "אבל זה לא ישפיע על המוח שלנו? הרי גם בתוכנו ישנם שידורים רבים"

"העוצמה של השבב לא תגיע לרמה שתפריע לשידורים הפנימיים שלנו. אל דאגה, בדקתי את הכל במעבדה"

אוקי הנהן. הוא חיבק את פרי שוב וצעק "זה קורה!"

הם התלבשו לקראת היציאה הגדולה. הם נראו כמו זוג שיוצא לבלות ברחובות קרברו. הם ישבו יחדיו על ספסל ודיברו על הדברים הפשוטים. הפעולה הרגיעה אותם. אוקי שאל את פרי מספר שאלות פילוסופיות שעליהן תהה במהלך חייו וקיבל תשובות מפתיעות. הוא התפעל ממוחה החריף של פרי שוב ושוב במהלך הימים האחרונים. הוא שמח שהכיר אותה. אוקי קיבל את הרושם שפרי שמחה גם היא.

אוקי הסתכל בשעונו. זה הזמן. הוא סימן לפרי והם החלו ללכת על השביל לכיוון ביתו של מטיאס. מרחוק הם ראו אותו מתקרב, מחובק עם בחורה צעירה ואדומת שיער. הם הסתתרו מאחורי שיח ועקבו אחר המתרחש.

"את חושבת שהוא השתמש בקסם שלו כדי להביא אותה?"

"אם כן, יהיה מדובר באונס לכל דבר. אין לי שום רחמים כלפי אנשים כאלו."

"קדימה, בואי נעצור את זה עכשיו" אוקי אמר בנחישות

"אל תשכח להפעיל את החגורה שלך" היא אמרה ולחצה על חגורתה. הוא עשה כמוה.

הם קפצו מתוך השיח ומטיאס קלט את התזוזה. הוא הסתובב לאחור וראה את הזוג רץ לעברו. מטיאס החליף כמה מילים עם הבחורה הג'ינג'ית שנכנסה לתוך ביתו כמה רגעים לאחר מכן.

כעת, פנה מטיאס להתעסק בזוג הלהוט שמגיע אליו. כמובן שהוא זיהה אותם. מטיאס חיכה להם בשבוע האחרון. הוא זיהה שהשניים בחרו שלא להפנות עורף מאז מפגשם האחרון והוא שמח, כי באמת קיווה שהמשחק יימשך. הוא ידע שאין להם סיכוי ריאלי מולו ונהנה מהעניין.

ולכן, כשאוקי ופרי הגיעו ונעמדו מולו, הוא פשוט חייך.

"איזה כיף, הגעתם" מטיאס דיבר וצחק צחוק מלא.

אוקי ניתח מיד שמדובר בצחוק של אדם שרוצה שיסתכלו עליו כאדם שיצא מדעתו. היה הבדל דק בין צחוק אמיתי של אדם משוגע לבין צחוק של אדם מחושב שיודע בדיוק מהן מטרותיו. מטיאס לא היה משוגע, הוא היה מסוכן. ואוקי נדרך בהתאם. הוא הסתכל על פרי ונראה היה שאין בה טיפת פחד.

"אתה לא מפחיד אותנו, מטיאס. אנחנו יודעים טוב מאוד מול מה אנחנו עומדים." אמר אוקי

"אם הייתם יודעים, לא הייתם עומדים כלל." ענה לו מטיאס והתקרב לעברם.

"גילינו את הסוד הגדול ביותר בעולם כיום. הסוד שבזכותו אנשים מסויימים מצליחים לבצע דברים שאינם אנושיים. משיגים הישגים שלא נראו אפשריים. מטיאס, היית צריך לזלזל בנו פחות. אנחנו יודעים הכל על הקוסמים בעולם. ולאחר שנעצור אותך ונשחרר את הבחורה התמימה שרימית הערב, נפעל לעצור את כולכם. אתם רמאים. משתמשים בכוח כה חשוב למטרות זולות." אמר אוקי, תוך כדי שלכל אורך נאומו דאג לשמור על קשר עין עם מטיאס.

"על מה אתה מדבר? איזה קוסמים? אתה משוגע, שתדע לך. צריך טיפול. אני יכול לעזור, באמת. פעם הצלחתי לגרום לבחורה להתאהב בעץ. אני יכול לבצע גם פעולות הפוכות אם צריך. אין שום קוסמים. יש רק אותי, מוטציה אחת ויחידה בעולם. האמן לי, אם היו עוד, הייתי יודע עליהם. יש סיבה טובה שאני נשאר אנונימי ופעיל רק בקרברו. יש סכנות גדולות בלהיחשף. אני עוקב מכאן אחרי כל אחד. מוודא שאין לי סכנה אמיתית"

"כנראה שאינך עושה את העבודה שלך טוב. אנחנו סכנה אמיתית בשבילך. ואתה לא תצליח לרמות אותי. אני יודע שהשליט בכבודו ובעצמו קוסם כמוך. אתם מוטציות מסוכנות להמשך קיום המין האנושי ואני מבטיח שאמנע את האיום הזה. אני לא אתן לכם לעשות את מה שאתם מתכננים."

"השליט?" אמר מטיאס וצחק שוב את צחוקו המלא. "השליט הוא רק עוד פוליטיקאי מלוקק. אין לי עניין באנשים כמוהו. מוחו קל לשליטה. בדקתי את זה בנאומו האחרון. רק כדי לדעת. לעת צרה, כמובן"

"אתה משקר! אני לא יכול לשמוע אותך יותר משקר. אני אעצור אותך לפני שיהיה מאוחר מידי" אוקי צעק על מטיאס ורץ לכיוונו. מטיאס נראה מבולבל. אוקי הצמיד אותו לקרקע והחל לאגרף את פניו.

"מופתע?" אמר אוקי, בעוד מטיאס מדמם מאפו. "היית יהיר מידי. לא תכננת שנצליח לבנות מנגנון שינטרל לך את היתרון הכי גדול שלך. אנחנו מוגנים ואם אתה לא רוצה למות כאן ועכשיו, כדאי שתתחיל לספר את האמת על מה שקורה כאן. אין לך דרך לבצע את הקסמים שלך כעת"

פרי הסתכלה על הנעשה ולא האמינה. "אוקי, תעזוב אותו! אל תעשה את זה. הסכמנו שזאת לא הסיבה שאנחנו כאן" פרי זעקה לעברו. "מה זאת הפראיות הזאת? זה לא אתה. אתה אדם רגוע ומחושב, אתה פסיכיאטר לעתיד, אתה איש טוב. אתה לא נבל."

אוקי שמע את צעקותיה של פרי ומיד עזב את מטיאס והסתובב לעברה.

"אתה באמת משוגע, אתה הולך להרוג אותי מבלי שביצעתי אף פשע. אין לי דבר להסתיר" מטיאס אמר, קולו עדיין רגוע למדי. פניו סיפרו סיפור אחר. מטיאס באמת לא האמין שזה קורה לו.

"פרי, את לא רואה? אם לא נוציא ממנו את מה שהוא יודע, אנחנו נמות בקרוב מאוד. כל אגודת הקוסמים מכירה אותנו בגללו. אם לא נדע מה קורה, לא נוכל להמשיך את המחקר שלנו ולחשוף את האגודה כולה. את רוצה את זה בדיוק כמוני, את יודעת את זה. לא באמת האמנת שאני אתן לשוטרים לבוא ולקחת אותו. איך אני יכול לסמוך עליהם? הרי גם הם יכולים להיות שייכים לאגודת הקוסמים. הם כנראה שולטים בכל. את הסכמת לעזור לי לעצור את זה, מה השתנה?" אוקי דיבר אל פרי ובכך איבד את הריכוז בקרב והופל לאחור על ידי מטיאס. אוקי הגיב מיד והצליח להשתחרר מאחיזתו של מטיאס. אוקי התהפך והחל  לחנוק ולאגרף את פניו של מטיאס, שנראה כעת חסר אונים לחלוטין.

"לא, אוקי. זה לא מה שאני רוצה. אני בסך הכל מדענית. אני אוהבת לחקור את המוח. אני אוהבת לפעמים לקבל פידבק על עבודה טובה, או אפילו ביקורת עניינית. אני אוהבת לבצע ניסויים מתוחכמים. וכן, אני גם אוהבת את העולם מקום טוב יותר. כשהגענו לפה, חשבתי שאנחנו עושים את הצעד הזה במטרה להפוך את העולם למקום כזה. מעולם לא רציתי להיות חלק ממלחמה. כעת, אני בטוחה שאתה עושה טעות ואני מרגישה טיפשה שלא ראיתי את זה קודם. אתה שיקרת לי. רימית אותי כדי לבוא לכאן ולהילחם את הקרב הגדול שלך. אני מאמינה למטיאס, או לפחות רוצה להאמין לו. אתה רודף אחרי ארגון צללים שלא קיים. יצאת מאיזון והייתי צריכה לעצור את זה. אני לא מאמינה שעזרתי לך להגיע לכאן. שהאמנתי לך שאתה לא מתכוון לקחת את החוק לידיים. אתה טועה, אבל למען הסר ספק, תדע שאני מעדיפה למות כי צדקת בנוגע לארגון הקוסמים שלך, מאשר לחיות עם הידיעה שהייתי אחראית לרצח. אין שום תירוץ לרצח. וזה מה שאתה עושה כרגע אוקי. עזוב אותו, אני מבקשת ממך. אחרי מה שעברנו, לא כך חשבתי שנסיים."

"על מה את מדברת? זה אותו מטיאס שלפני כמה דקות טענת שאין לך רחמים כלפיו. שהשוות אותו לאנס. אותו אחד שנכנס למוח שלך לפני מספר ימים ועילף אותך". אוקי הוסיף עוד אגרוף ולאחריו אמר למטיאס "וזה על העובדה שבחרת לפגוע בה ועל כך שתכננת לפגוע בשנינו עוד הרבה"

"שיירקב בכלא אם הוא מנצל את כוחותיו באופן שגוי. אין לי שום רצון להרוג אותו, זה לא מתפקידי וממש לא מתפקידך. נמאס לי להסביר לך את זה אוקי, נמאס לי להסתכל עליך כרגע ולשנוא את עצמי." פרי כבר עברה לקול מתחנן ודמעות החלו לזלוג מעיניה.

אוקי ראה את פרי נשברת, עצר ונעמד. מטיאס לא זז. הוא התקרב לפרי.

"תתרחק, שקרן. אני הולכת מכאן, זה סוף המחקר הזה. תשכח שהוא קרה. אולי תצא מהקונספציה שבנית לעצמך סביב קוסמים ואגודה אפלה שמשתלטת על העולם. אני מאחלת לך חיים שקטים. אני לא רוצה לראות אותך יותר לעולם אוקי. הסצנה הזאת לא תעזוב אותי לעולם ואני לא אוכל לסלוח לך על כך. אתה גרמת לי לעזור לך בהכנת קרקע לביצוע רצח בדם קר ללא כל סיבה מוצדקת. הגופה של מטיאס תרדוף אותי לעד והכל בגללך. להתראות."

פרי רצה משם בבכי. אוקי נשאר ליד הגופה של מטיאס והחל לבכות גם הוא. לאחר כמה דקות יצאה אליו מהבית הצמוד אותה בחורה אדומת שיער שהגיעה עם מטיאס. אוקי חשב ששערה השתנה כעת לבלונדיני, אך כל זה לא שינה לו יותר. הוא הבין מה עשה ומה גרם לפרי מעל לכל. הוא באמת רצה לעשות את זה בשבילה. הוא רצה שהם יהיו מוגנים. הוא המשיך לבכות שם ולצעוק במשך שעות, שנראו כמו ימים והרגישו כמו שנים.

 

"אתה הוא אוקי לוגפורד?" העירו אותו לבסוף חמישה אנשים לבושים בגלימה.

"זה אני"

"אתה מואשם באשמת רצח" אמר הגבוה מביניהם. "בוא אחרינו"

אוקי לא קם. הוא הושיט את ידיו קדימה ושניים מהגברים התקדמו לכיוונו. הוא לא הכיר אותם, כלומר הם לא היו השוטרים של קרברו. מאחוריהם ראה את הצעירה ממקודם. שערה הפעם היה שחור, הפעם היה בטוח בזה.

"אתם קוסמים, נכון?" אוקי שאל בחיוך של השלמה עם גורלו.

"על מה אתה מדבר? אנחנו חברי משמר השליט החדש" אמר אחד מהם "אין דבר כזה קוסמים, מר לוגפורד. אתה איש אקדמיה, ציפיתי שתדע את זה"

אוקי חייך. הוא ידע שזה הסוף והוקל לו. הוא רק קיווה שפרי תהיה בסדר.