כנס עולמות 2016

העתיד על פי נירה

מאת: דיאנה בארון

נירה עמדה והסתכלה במגנט בתחתית המיכל, מסתובב במהירות ויוצר מערבלות במים. גוסטב, כלב הפקינז שלה, עמד על ידה בזנב זקוף, נובח על המערבולת, מזהה את הסכנה. נירה תהתה איך תרגיש כשתצלול צלילת ראש ללב המערבולת. מכיוון שאין מים במערבולת, אלא בדפנותיה בלבד, נירה תהתה אם היא תרגיש כאילו היא נופלת בצניחה חופשית. מדובר במיכל בעומק של 20 מטרים, היא ציינה בפני עצמה, אז האם כאשר תגיע סוף-סוף לתחתית המערבולת, הדף הפגיעה יעלף אותה? ומה אם היא קודם כל תתנגש במגנט? לא, נירה השיבה לשאלתה, יש מים מעל המגנט עדיין, הוא לא נע מספיק מהר.

עם מסקנה זו, נירה הסתובבה והנידה בראשה לעבר חדר הפיקוח והבקרה שמאחוריה. מהירות המגנט הואצה, המערבולת התרחבה והעמיקה והמים סביבה החלו לקצוף. גוסטב נע אחורה בבעתה וחזר לנבוח על המיכל ביתר שאת. הוא ידע שמשהו מוחלט נמצא שם, ונירה ציינה בפני עצמה שהאינסטינקטים שלו לא היו לא מדויקים.

בהינד יד נוסף של נירה, תקרת המתקן נפתחה וקוף צעיר הורד באמצעות מלקחיים שנשאו אותו מעל לב המערבולת ונעצרו בגובה המים. הקוף הושהה מעל המיכל, וליבה של נירה נכמר. ישנה אוכלוסייה של 40 אלף איש ואישה בלב המפרץ, האוכלוסייה היחידה ששרדה ככל הידוע לה, הייתה תלויה בה, בניסויים שלה. הם גוועים ברעב, מזנקים זה על צווארו של זה, גונבים ורוצחים בלי להבין שהם עתידה של המדינה. לא, נירה הנידה בראשה, הם תקוותה האחרונה, וגורלם תלוי במה שיקרה עכשיו.

נירה הסתובבה בנחישות וסימנה לחדר הפיקוח והבקרה. הקוף הצעיר ששמו בריסטול הוצנח ללב המערבולת. זועק לעזרה, הוא צלל וצלל, בעוד מצלמות המתקן עוקבות אחר נפילתו מכמה זוויות. לאחר מכן, כשנירה ישבה לנתח כל פרט בניסוי ואת תוצאותיו, היא ראתה שנפילתו של הקוף הואטה ככל שהוא התקרב לתחתית המיכל, כשלפתע הוא נעצר באוויר, סנטימטרים ספורים מעל למגנט שבתחתיתו. אז, כפסלים שנירה הייתה רואה במוזיאונים בילדותה, הקוף קפא בחן באמצע צרחה, ונשאב לחור התולעת שבסינגולאריות של המערבולת.

עכשיו, נותר לנירה רק להמתין לאותות חיים מהמכשירים הביו-אלקטרוניים שהוצמדו לגופו של הקוף הצעיר, מבפנים ומבחוץ. היא לקחה את רצועתו של גוסטב ויצאה איתו לסיור במתקן.

גוסטב קיפץ בשמחה במסדרונות הכחלחלים של המתקן, אפקט שנוצר עקב היות המתקן מתחת לים האדום במפרץ אילת. נירה לקחה את גוסטב לחלל השקוף, שפעם שימש כדולפינריום באילת, עשרות שנים לפני המתקפה הגרעינית והרבה לפני שפרצה המחלה שהציתה אותה. היא הלכה בחלל המוקף בזכוכיות שקופות מכל עבר, מביטה בשוניות ששרדו את המתקפה ותוהה אם הן תמיד זרחו באפילה. דניאל, הביו-כימאית במתקן, טענה שזה תוצר של הקרינה הרדיואקטיבית ששינתה את ההרכב הגנטי של השוניות, כמו שהיא שינתה את ההרכב הגנטי של בני האדם ששרדו את המתקפה. נירה נאנחה בעודה מביטה בשוניות. העובדה שהן זורחות באפילה נגדה לדעתה את כל חוקי האבולוציה שהיא קראה עליהם. הסיבה היחידה שהשוניות הללו שרדו היא מכיוון שהטורפים שלהן נמחו מהקיום במתקפה. אבל יבואו טורפים אחרים.

נירה חזרה למעבדה וסגרה את הדלת מאחוריה, היא לא רצתה הפרעות בשעות הקרובות, וגוסטב המותש מההליכה הקצרה הלך לנמנם במיטתו. נירה התיישבה מול המחשב והדליקה את המסך שלו. על הצג היו תמונות של בני אדם במאה ה-21, כולם וכולן עם שיער שופע, שיער קצר לזכרים לרוב, שיער ארוך לנקבות לרוב. לכולם היו עשר אצבעות בכפות הידיים, ואף שבלט מראשם.

נירה לא הצליחה לדמיין את עצמה ואת האנשים שעבדו איתה נראים כך. היא לא הצליחה לדמיין את גוסטב עם אוזניים או זנב, והיא לא הצליחה לדמיין איך זה היה לחיות על פני האדמה. הסיבה היחידה ש-40 אלף איש במפרץ שרדו הייתה שלאחר פריצת המחלה באפריקה, ועם הסימנים הראשונים להופעתה במדינות השכנות, הממשלה הורתה לבנות מתקן תת קרקעי מוקף בעופרת, כך שיגן על התושבים מפני המתקפות של המדינות השכנות בניסיונותיהן להשתלט על שטחים נקיים במדינה, ובמיוחד באזור אילת. הממשלה לא ידעה שהמעשה הזה יציל את החיים של עשרות אלפי אנשים ונשים לאחר המתקפה הגרעינית של נאט"ו, במטרה למנוע את התפרצות המחלה.

אבל היו לזה השלכות גנטיות בלתי הפיכות. נירה, דור רביעי לאחר המתקפה, ודור חמישי לאחר המחלה, לא ידעה את אבותיה ואת אמהותיה שהילכו על פני האדמה. היא הכירה רק את כדורי הויטמינים, מתקני שתייה מותפלים, צמחים עם עלים סגולים שייצרו חמצן בפוטוסינתזה מלאכותית ואת החיים התת-קרקעיים בצל התמידי.

והנה, לפני ארבע שנים, נירה גילתה את הסינגולאריות שבבסיס המערבולת במיכל המים, אותו מיכל ששימש לגידול דגים למאכל עבור אוכלוסיית המפרץ. היא לא ידעה לאן חור התולעת הוביל, אך נירה הייתה משוכנעת שהתשובה לשאלה הזו תהווה חבל הצלה עבור אוכלוסיית המפרץ. היא שכנעה את הקוורטט לבנות מיכל מים חלופי ולהעביר אליו את גידול הדגים למאכל, ומאז השתמשה במיכל המים כדי לקיים ניסויים שנועדו לעמוד על קנקנו של חור התולעת. היום לראשונה נירה העבירה בחור התולעת בעל חיים דמוי אדם עם מכשור ביו-אלקטרוני, לאחר שבעלי חיים קטנים יותר עברו בחור התולעת והעבירו אותות חיים מעודדים.

שקועה במחשבותיה, נירה שמה לב פתאום שנורת המצוקה שעקבה אחר איתותיו הביולוגיים של הקוף הצעיר נדלקה. היא הפעילה את המדפסת, ושורות של קוד מורס יצאו ברצף על הנייר היקר שנירה הצליחה ללקט במפרץ במיוחד לצורך הניסויים במיכל.

נירה החלה במלאכת התרגום, מושכת את הדפים עם יציאתם מהמדפסת, 32 בסך הכל, דו-צדדיים. למעשה מדובר היה בכמה משפטים קצרים ובכמה נוסחאות שהעידו על מצב החמצן מעברו השני של חור התולעת. הקוף שרד, כך נראה, ונראה שישנה אטמוספרה מעבר לחור התולעת, שאחוז החמצן בה עומד על 19%. ליבה של נירה ניתר, בני האדם קצת יתקשו לנשום אבל עדיין יוכלו לשרוד. כמו כן, המכשור על הקוף תפקד והעביר דיווחים ראשוניים על כך שהקוף מקבל ויטמינים ממקור חיצוני. האם ייתכן שישנה שמש דמוית השמש שלנו מהצד השני? תהתה נירה. כל הנתונים נראו מיטיבים.

נירה נשענה לאחור בכיסאה, מבולבלת. אם הסימנים מעידים שהכל תקין לכאורה, אז מדוע נדלקה נורת המצוקה? האם הקוף הצעיר מושהה בזמן? נירה העלתה השערה. האם הוא נמצא במקום בו הכבידה כה גדולה כך שמרחב הזמן-חלל מתעוות ומדווח שהכל תקין בעוד שבאופן יחסי הקוף מת לפני שעות רבות והמידע עדיין לא הגיע אלינו? האם הקוף פגש בבני אדם אחרים שכלאו אותו לצורך הניסויים שלהם ואנו מקבלים דיווח שהכל תקין כי הכל אכן תקין בכלוב? האם אלו בכלל הדיווחים מגופו של הקוף הצעיר או שהוא נאכל על ידי ישות אחרת שעדיין לא עיכלה את המכשור הביו-אלקטרוני? במקרה הזה עדיין הדיווח אמור להיות תקין, רק שעל בני האדם להיזהר ממפגש עם טורפים מעבר לחור התולעת.

נירה נזכרה בסיפורים של סביה על כך שלסביהם היו מכשירים שנקראו טלוויסיות, שהראו סיפורי מדע בדיוני שנגעו בדיוק לסיטואציות כמו זו שנירה נמצאת בה כעת. במפרץ היה רק מקרן אחד ששימש להקרנות שבועיות של כמה סרטים ששרדו את המתקפה, ומרביתם היו סרטי דרמה וקומדיה, וכמה סרטי קומדיה רומנטית מתחילת המאה ה-21. נירה התנערה מהמחשבות וחזרה להתמקד בבעיה שמולה. המסקנה היחידה שעשויה לסייע לתושבי המפרץ היא המסקנה שהיה עליה לפעול על פיה.

אך עדיין יש לבצע ניסוי נוסף. נירה ידעה שיהיה עליה לשכנע את הקוורטט להקריב קוף נוסף כדי לבקר את תוצאות הניסוי, אך היא בחרה להמתין כשבוע כדי לוודא לפחות שהתוצאות שהתקבלו הן לא תוצר של עיוות זמן-חלל, או של אי-עיכול המכשור שהיה מצוי על הקוף הצעיר על ידי טורף חיצוני.

לאחר כשבוע, ולאחר שנירה בדקה מספר פעמים את הנתונים, היא ידעה שאין לה ברירה והיא לא יכולה לדחות יותר את הפנייה לקוורטט. היא ציפתה ששכנוע הפוליטיקאים הנפוחים הללו לא יהיה קל, אך היא הייתה חייבת לנסות לפחות, שכן עתיד תושבי המפרץ היה תלוי בכך.

למעשה, בשבועיים שחלפו מאז נירה ביצעה את הניסוי, התוצאות הפכו ליותר ויותר אופטימיות. בריסטול הצליח לשרוד כל אותה עת, הויטמינים המשיכו להיספג בתאיו, המכשור הביו-אלקטרוני דיווח על גירוי אלקטרוני חיצוני שככל הנראה העיד על קרינה אלקטרו-מגנטית קלה משמש דמוית השמש שסביבה חג כדור הארץ, והקוף הצעיר ניזון באופן סדיר.

אז נירה עברה בצינורות המקובלים, הגישה את הבקשה באמצעות דואר במערכת המקוונת, העבירה חמישה כרטיסי מזון למזכיר שישב בעמדת ניתוב הבקשות, ומהר מאוד מצאה את עצמה עומדת בפני הקוורטט. דניאל ישבה בשורה השנייה, לצד נציגי ציבור סקרנים ומובילי דעת קהל. פירנאות, לדעת נירה, נצלנים אופורטוניסטים שלא מבינים את חשיבות הבעיה שתושבי המפרץ ניצבים מולה, משלהבי דעת קהל זולים וזולות שהפוליטיקאים ייחסו להם יותר מדי חשיבות.

אבל זה לא העיקר. נירה פתחה בהסבר קצר על אופי הניסוי, מתארת בהרחבה את הניסויים הקודמים שכללו העברת עכבר, ארנב ורובוט מיניאטורי שניסה לתעד באמצעות מצלמה את העבר השני של חור התולעת אך הצליח רק להעביר רעש סטטי. נירה ציינה שככל הנראה חור התולעת מאפשר מעבר של גלי רדיו בלבד, שלפחות עם המכשור שקיים במפרץ, אינם מיתרגמים לתמונה חזותית. השלב הבא היה העברת הקוף הצעיר בריסטול בחור התולעת, ועד כה הניסוי עבר בהצלחה.

אליאנה, חברת הקוורטט הבכירה, קטעה את הסברה של נירה ותבעה לדעת מה מבוקשה של נירה. היא ציינה שזמנו של הקוורטט יקר ערך, ועליהם לטפל בתחזוק המתקן ולקיים שלושה משפטים פליליים שעליהם להיערך אליהם. נירה ציינה בפני עצמה את העובדה שעיקר זמנו של הקוורטט עובר במיטות שיזוף ומתקני הספא שבמתקן, ולא בדאגה לתושבים, אך היא בחרה לשמור זאת לעצמה. במקום זאת נירה הזכירה לגב' אליאנה, שהסיבה שהמחקר שלה נערך, והסיבה שהוא כה חשוב, היא העובדה הפשוטה, שהנזקים הגנטיים שנגרמים לאוכלוסיית המפרץ מהשהות התת-קרקעית בסביבה שממחזרת את הקרינה שלה ולא מצליחה לסנן אותה, היא אדירה. בני האדם כבר אינם אותם בני אדם שהיו קיימים לפני 4 דורות. כמו כן, נירה ציינה שעם גידול האוכלוסין בקרוב אנשי ונשות המפרץ ייאלצו להטיל על עצמם מגבלות בכל הנוגע לרבייה.

נירה המשיכה ומנתה את השינויים הגנטיים שנגרמו לבני האדם ולבעלי החיים שהצליחו לשרוד במתקן, וציינה בנוסף שכרטיסי המזון יכולים לעבוד רק עד גבול מסוים, ובקרוב קצב גידול האוכלוסייה יגבר גם על קצב גידול אוכלוסיית הדגים למאכל. אין מנוס אלא לקדם את הניסויים של נירה כדי שלאוכלוסיית המפרץ יהיה עתיד בר-קיימא, ועתיד שישמר את צלם האנוש בבני האדם וימנע עיוותים גנטיים נוספים לאוכלוסייה.

לאחר שסיימה את נאומה, נירה התיישבה ליד דניאל, שלחצה על ידה לאות עידוד, ושתיהן הקשיבו לשאר חברי וחברות הקוורטט נואמים את תגובתם. למרבה פליאתה של נירה, דווקא אליאנה תמכה בהצעתה לקיים ניסוי נוסף בקוף, אך פיניאס, דריה ומתתיהו, חברי הקוורטט האחרים, התנגדו לכך נחרצות. הם הפליאו באמירות על עתידה של האנושות, אך למעשה נמנעו מלנקוט בפעולה כה קיצונית כמו להקריב קוף נוסף לטובת הניסוי של נירה.

נירה הביטה בייאוש הולך וגובר בקהל הסובבים אותה. דניאל עצמה את עיניה באכזבה, אך שאר נציגי הציבור בשורה השנייה הנהנו בהסכמה עם סיום נאומה של דריה על בזבזנותה של נירה וחוסר הכבוד אותו הפגינה כלפי תושבי המפרץ עת ביקשה לשלול מהם משאבים נוספים למען קידום חלומות באספמיה ופנטזיה אישית.

מתוסכלת, נירה יצאה מאולם הדיונים וצעדה בנחישות את המעבדה. גוסטב נבח בלבביות עם שובה וכשכש בזנבו. נירה נפנפה אותו, יש עניינים דחופים לטפל בהם אמרה. היא החלה להכין את המכשור הביו-אלקטרוני ופתחה את מחשבה האישי. היא פתחה את תיקי הקופים במתקן ובחנה את הנתונים של חמשת הקופים והקופות שנותרו. שני זכרים בגיל פוריות, נקבה בהיריון, זכר קשיש שנחשב למעין אב הקבוצה ונקבה קשישה. נירה התלבטה בין אחד מהזכרים בגיל הפוריות ובין הנקבה הקשישה, נקבה אכזרית ואלימה. נירה חשבה שלקבוצה עדיף להיוותר עם שני הזכרים הפוריים כדי שתהיה חלוקה טובה יותר לגנים הפגומים שאולי מצויים בגנום שלהם, מאשר עם הנקבה שגרמה לקבוצה ולמדענים שהקיפו אותה לחוסר נעימות תמידי. נירה תהתה עד כמה זו הייתה הטינה האישית שלה כנגד הקופה הקשישה שנקראה מדיאה, או שיקולים מדעיים שהנחו אותה בבחירה. אך הבחירה נעשתה.

למחרת נירה החליפה את טל, המפקח התורן בחדר הכלובים, בזמן שהוא תפס תנומה קצרה. היא איתרה את מדיאה, ופגשה בקופה ערה לחלוטין, כאילו היא המתינה רק לה. נירה נרעדה, ובעודה מביטה בעיניה האינטליגנטיות של מדיאה ובמבעה העצוב והמבין, היא ירתה שני חיצים מרדימים בקופה. למקרה הצורך, היא הצדיקה זאת בפני עצמה, כדי שהיא לא תתעורר באמצע הניסוי ותעיר את כל המתקן, אך למעשה גופה של נירה החל לרעוד. היא לקחה נשימה עמוקה, והשתלטה על המצב.

נירה הובילה את מדיאה לחדר המיכל ולעבר תקרת המתקן והציבה אותה במלקחיים, עטופה היטב בזרועות המתכתיות שייתכן שיובילו אל מותה. נירה הנידה בראשה, אין באפשרותה לחשוב מחשבות כדוגמת זו, הרחמים הם לשורדים, ועליהם לשרוד קודם כל. גוסטב המתין לנירה קשור ברצועה בחדר הפיקוח והבקרה שמעל המיכל. נירה הפעילה את הזרם החשמלי והמגנט שבתחתית המיכל החל להסתובב. היא הגבירה את הזרם לאותה הדרגה בה הוא היה מצוי בניסוי לפני כשבועיים.

המים קצפו בדפנות המערבולת, וגוסטב ניתר על גבי שולחן הבקרה, נובח על המיכל, מביט בנירה בפחד. נירה השיבה לגוסטב מבט שקול. האם ייתכן שהעבר השני לא בנוי לבני אדם, אלא רק לבעלי חיים קטנים מהם, חזקים מהם, מהירים מהם. טובים מהם, נירה לחשה. הקופים היו אינטליגנטיים באותה מידה כמו בני האדם, היא ידעה. האינטליגנציה שלהם באה לידי ביטוי באופן שונה מבני האדם, ולכן במשך מאות, אם לא אלפי שנים, בני האדם הניחו שהם חיה נחותה, על כל מיניה. אך כשדרווין פרסם את "מוצא האדם", האנושות הבינה שלמעשה היא והקופים הם בני דודים, אם לא אחים אפילו. האם לא ייתכן שהעתיד מצוי דווקא בידיהם? שאלה נירה את עצמה. האם אין להם את אותה הזכות שיש לנו, האחים השתלטנים והגדולים מהם, על ההישרדות במפרץ הזה? ומה עם אחינו הכלבים?

גוסטב הביט בנירה, בוחן אותה בבלבול מהול בהתרגשות. נירה הביטה בו בעיניים גדולות, שלא היו מנת חלקה לרוב, והרימה אותו לידיה. נירה הרגישה שהוא התענג על המגע החם, אך חש ברעידותיה וחזר לנבוח בפחד חדש. היא הניחה אותו על הרצפה, חיזקה את רצועתו ושרבטה כמה דברים בבלוק הכתיבה שהיה מונח בפניה. היא תלשה את הדף והניחה אותו על הצג, קמה מכיסאה ויצאה.

כשנירה השיבה את מדיאה לכלובה עשרים דקות מאוחר יותר, הקופה הקשישה פקחה את עיניה קלות, מביטה בנירה בעיניים מנומנמות וחכמות. מדיאה הנידה בראשה לנירה, ונירה הנידה בראשה חזרה, סבה על עקביה ויצאה. טל עדיין נמנם על הספה שבכניסה לחדר הכלובים, נירה לא נעדרה אפילו שעה.

נירה חזרה למיכל ועלתה אל חלל המלקחיים שמעליו. היא חיברה את הציוד הביו-אלקטרוני למותניה, בלעה את הכדור עם המיקרו-מצלמה, העיפה מבט במצלמה שעל המלקחיים, וחיברה את המלקחיים לגופה. לפני שעלתה, נירה הפעילה את המלקחיים על טייס אוטומטי שתוזמן לעוד כמה דקות לפי הערכתה, אז היא הביטה בינתיים בגוסטב, הנובח באלם מחלון חדר הפיקוח והבקרה.

ליבה החל לפעום כאילו הוא עומד לצאת מגופה, דורש להישאר, ולאחר כמה רגעים המלקחיים הופעלו והורידו את נירה למצב השהייה מעל המיכל, מעל לב המערבולת. היא לקחה נשימה עמוקה, תוהה מה תפגוש מהעבר השני, וכינסה את גופה לתנוחה כדורית. כך לפחות היא לא תאבד הכרה כשתגיע לתחתית. המלקחיים שחררו את נירה, שהחלה בצלילה חופשית ללב המערבולת, האוויר מתנגד תחילה לגופה הצונח אך מחליש את התנגדותו עם התקדמותה.

היא מאטה, עוצמת את עיניה בתקווה, ונשאבת לחור התולעת.